החלטה בתיק רע"ס 60807-08

1. עניינה של החלטה זו בבקשת הנאשמים להורות על גילוי מסמכים המהווים לשיטת הנאשמים חומר חקירה. 

במהלך דיון שהתקיים במעמד הצדדים בתאריך ה - 4/11/13, הביעו ב"כ הצדדים הסכמתם לשמיעת הבקשה בפני ביהמ"ש וזאת בהסתייגות של ב"כ המאשימה, לפיה ככל שיהא צורך לעיין בחומרים נוספים, רצוי שהדבר ייעשה ע"י מותב אחר.  

2. לכתחילה אחזה בקשת הנאשמים 5 סעיפים ואולם במסגרת הדיון צומצמה יריעת המחלוקת.

כך, אין חולק כי הנאשמים רשאים לעיין בתיק הבנייה ובתיק רישוי העסקים של עסקם. ב"כ המאשימה ציינה כי ברמה המעשית, חלק מן החומרים הללו אינו בחזקתה, ואולם הנאשמים מוזמנים לפנות למועצה בהתאם לנהלים המקובלים ולעיין בחומרים אלו.

באשר לסעיפים 9 (ד) ו -(ה) לבקשה, שעניינם המלצות התביעה לפרקליטות, הודיעה ב"כ הנאשמים כי ההגנה חוזרת בה מדרישתה ולפיכך לא התקיים דיון בהקשר זה.

הסוגיה שנותרה להכרעה בפניי הנה כלום מהווה תיק רישוי העסקים של חברת דוקה ישראל בע"מ חומר חקירה בענייננו.

טענות הצדדים -

3. ב"כ הנאשמים טענה כי תיק רישוי העסקים של חברת דוקה ישראל מהווה חומר חקירה, שכן בכוונת הנאשמים לטעון ל"אכיפה בררנית" מצד הרשות, וזאת נוכח העובדה שההליכים המשפטיים שהוגשו כנגד חברת דוקה ישראל בגין עבירות הדומות במהותן לעבירות נשוא תיק זה, עוכבו בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, בעוד שבקשת הנאשמים לעיכוב ההליכים כנגדם נדחתה.

עוד הוסיפה ב"כ הנאשמים כי בתיק רישוי העסקים של חברת דוקה ישראל ניתן יהיה אולי למצוא מסמכים שישפכו אור על גישת המאשימה.

4. ב"כ המאשימה התנגדה לטענה שתיק רישוי העסקים של חברת דוקה ישראל הנו חומר חקירה באמרה כי המדובר בחומר שאינו קשור לעבירות נשוא כתב האישום ואשר עניינו חברה אחרת. כן הוסיפה שהנאשמים יכלו לפנות לרשויות בהתאם להוראות חוק חופש המידע ואז ניתן היה  לשקול בקשתם תוך בחינה של מכלול השיקולים ובהם האפשרות שחברת דוקה ישראל תיפגע כתוצאה מהעיון המבוקש. עוד הדגישה ב"כ המאשימה כי אין לטענת הנאשמים בדבר "אכיפה בררנית" על מה שתסמוך, שכן כנגד חברת דוקה ישראל הוגש בספטמבר 2008 כתב אשום , בדומה לכתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים, והעובדה שההליכים כנגד חברה זו עוכבו נובעת מהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, אשר שקל בעניין זה נסיבות ושקולים השונים מאלו הקיימים במקרה דנן.

5 . המסגרת הנורמטיבית בסוגיית חומר החקירה -

המחוקק לא מצא לנכון להגדיר "חומר חקירה" מהו והותיר את מלאכת ההגדרה בידי ההלכה הפסוקה.

בב"ש (חיפה) 4464/03 - מחמוד בן מוחמד מחאג'נה ואח' נ' מדינת ישראל . תק-מח 2004(1),  1853, סקר ביהמ"ש המחוזי את ההלכות בעניין העברת חומר חקירה לידיו של נאשם בהליך פלילי בהפנותו לפרוט המופיע בבש"פ 4157/00, עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, כדלקמן:

"בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף (74א'). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בבש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381-382:

"תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי ".

והשופט בך הוסיף בבג"ץ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, 129:

"אין לפרש את המונח 'חומר החקירה' שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. 'חומר חקירה', במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית".

ראה עוד:

בג"ץ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3), 630, 633-634; בש"פ 6022/96 מדינת ישראל נ' מזור, פ"ד נ(3), 686, 688; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2),1 4-6; בג"צ 620/02, התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', תק-על 2003(2), 1800; בג"צ 1689/02, יעקב נימרודי נ' היועמ"ש ואח', תק-על 2003 (3) 139.